עלה דפנה נחשב לאחד התבלינים הנפוצים בעולם. אנשים מימי קדם מגדלים עלה זה של שיח סובטרופי ירוק-עד-ירוק. זה התחיל להיכלל במתכונים קולינריים מהמאה ה- A.D. לעלה הדפנה טעם מר וניחוח קלוש. בבישול משתמשים בו בצורה של עלים או אבקה יבשים ורעננים המיוצרים מעלים יבשים.
בחר את המתכון שלך
היסטוריה של עלי דפנה
ביוון וברומא העתיקה נוצרו זרים מעלווה וענפי דפנה למנצחי המלחמות, קישוטים לפסלי אלים. לורל הוא סמל לניצחון, אומץ לב, לגדולה. ראוי לציין כי המילה היוונית כלת פרס פירושה "מוכתרת דפנה".
בימי קדם, תכונות קסומות וריפוי יוחסו לעלה דפנה. האמינו שהוא מגן על אנשים מפני שביתת ברקים. בעזרת זרי הדפנה היו טעמים של מים, ששימשו אז לשטיפת ידיים. על מנת שלאדם יהיה חלום נבואי, עלי דפנה הונחו מתחת למזרן. הם גם קישטו את הבית בעל עלה דפנה כדי להעניק לו רעננות.
היוונים הביאו קפוא ברוש, תאנים וזיתים לחצי האי קרים לפני 25 מאות שנה. כיום גדלים שיחי זרי הדפנה באלבניה, יוון, טורקיה, צרפת, ספרד, כמו גם בחוף הים השחור. אבל איטליה נחשבת בצדק ליצואנית העיקרית של התבלין הזה.